אל דאגה, אינני לוקח לעצמי את כל הקרדיט על ההישגים האלה . הגענו למקום הראוי לנו בעיקר בזכות בתי האב, בזכות המורים והמנהלים, בזכות התלמידים, ומעל הכול, בזכות העובדה שהיינו צוות טוב, קשוב, מתואם . כל אחד מן המרכיבים האלה עושה את חלקו שלו, הקטן, הגדול, הבינוני, בצורה הטובה ביותר האפשרית . במקביל לצורך הקיומי, להשקיע במצוינות, יש חובה עליונה להשקיע בילדים עם לקויות למידה ובילדים עם צרכים מיוחדים . ראשית, מהטעם הפשוט ‑ משפחה, במרבית המקרים, אינה מסוגלת בכוחות עצמה לעמוד בנטל הכלכלי הזה, ואז, מחוסר ברירה, "מתפשרים" . ההורים נותנים לילד את מה שביכולתם לתת, אבל זה פחות מכדי שיהיה בכוחו לשנות את המצב, כלומר לגרום לילד להתקדם, להשתפר באופן רצוף, אפילו בצעדים קטנים, להגיע להישגים . משפחות הילדים האלה והילדים עצמם נגעו ללבי . ידעתי שאם משקיעים בילד, במשפחתו, את כל המשאבים שנחוץ, כל מה שאפשר, אבל הכול, מותר לצפות לשיפור . היה לי חשוב שכל ילד כזה, כל משפחה כזו, לעולם לא ירימו ידיים . עליהם לדעת שתמיד יש תקווה . עקבתי מקרוב אחרי ילדים עם צרכים מיוחדים, תושבי רמת השרון, בעזרת האגף לשירותים חברתיים וקהי...
To the book