אמא ואבא

שבמטבח כלפי מעלה . באמצעות סולם, שהוצב בתחתית המרתף, ירדנו אליו . היה שם קר מאוד . המצרכים, כל סוגי האוכל, נשמרו במרתף לאורך זמן, כמו במקרר גדול . המרתף היה תמיד מלא במוצרים . המשפחה שלנו, שבמקור היתה דתית ברובה, לא שמרה כנראה על כשרות . אני זוכר, למשל, את ריח הבשר המעושן, מעשה ידיו של אבא, שעד לימים אלה מלווה אותי והיה הבסיס המרכזי של המטבח שבביתנו . זכור לי מאוד ‑ מאוד מעיל הפרווה שלי . הייתי בן חמש או שש כאשר קנו לי, לפי הזמנה מיוחדת, מעיל פרווה קטן, שהגיע עד מתחת לברכיים . הוא נחרת בזיכרוני . אהבתי אותו והייתי גאה בו עד בלי די . המעיל היה בצבע בז' נעים למגע, פרווה לבנה היתה גם בחלק החיצוני של קצות השרוולים, לאורך הכפתורים והצוואר, וגם בקצה התחתון של המעיל לכל רוחבו . בחלקו השמאלי של המעיל, על החזה, היתה רקמה של זר פרחים ‑ פרח אחד ירוק, אחד צהוב ואחד אדום, הכול כמובן בקטן . אהבתי את המעיל אהבת נפש, הוא תמיד חוזר ומופיע לנגד עיני . המעיל הזה חימם אותי בימי החורף הקשים, והוא מהדברים המעטים שנחרתו בזיכרוני . איתו גם גורשתי לגטו ורשה . שם, בגטו, הוא אבד לי . זיכרון מוחשי אחד נוסף מהבית ...  To the book