ד. המשא-ומתן בין חוסין לערפאת; טיוטת ההסכם

לאתגר של ראשית שנות השמונים היה מאפיין מיוחד, שונה מזה שהוצב בפני אש"פ באמצע העשור הקודם . אחרי מלחמת לבנון מצא ערפאת את עצמו נאלץ להילחם בסכנה הירדנית בדרך של קבלת תנאיו של המלך חוסין . לאש"פ לא היה כל מאחז אחר להיתלות בו : סלריה פעלה לסירוס של עצמאותו ושל חופש התימרון המדיני שלו . לו נצמד לקוטב הסורי היה נדחק, יחד עמה, אל מחוץ לתמונה, כאשר ארה''ב נותנת חסותה להסדר שלא שותפים לו אש''פ, סוריה ובריה''מ; מצרים, אשר בעצמה הגיעה להסדר עם ישראל בחסות ארה"ב, בלא אש"פ, ועל חשבונו, לא היתה בסיס מתאים למאבק נגד ירדן, המבקשת ללכת בדרך דומה : נאדע 77 / ­ד,נ 7­יז / נבר לא ישב מימשל שהעלה את אש"פ על ראש שמחתו; שאר הגורמים הערניים היו חסרים את המשקל הסגולי למאבק בליגה הזו, ואפילו נדיה"ט, לא היתה מסוגלת להושיע את ערפאת מפני הסכם ישראלי­ירדני­אמריקני יותר מאשר הצילה אותו מפני הגירסה המצרית של סכנה זו . ערפאת נאלץ איפוא, כדי לתת למלך עצמו מוטיבציה להכלילו בהסדר, להבטיח את עצמו מפני הסדר שיגבש חוסין בלעדיו . מחירה של מוטיבציה כזו היה החלשה נוספת בעמדת אש"פ ושיעבוד חמור יותר לאויבו ההאשמי . ערפאת נאלץ לב...  To the book