ד. תגובתו של אש"פ

העיקרי בתחום התנאים הספציפיים של הסכמי קמפ­דיוויד היה מפני מתן לגיטימציה לאומית­פלסטינית להסדר, על­ידי גורם פלסטיני שייבחר בגדה וברצועה, בלא שאש''פ יכתיב את הרכבו ומדיניותו . קלף­המיקוח העיקרי של הארגון לשיחרור פלסטין היה הצורך באישורו לכל הסדר ערבי עם ישראל . הנהגה פלסטינית נבחרת בשטחים איימה לעקוף את הצורך הזה, שנגזר ממעמדו של אש"פ בנציג­לגיטימי­ בלעדי של העם הפלסטיני ושל תביעותיו הלאומיות . תהליך כזה עלול היה לדחוק את הנהגתו המוכרת של אש"פ ממרכז הבמה . מבחינתו של מימשל קרטר ) שלחץ בקמפ­דיוויד למתן מעמד של וטו לנציגים לאומיים­פלסטיניים, במגמה של כינון עובר למדינה פלסטינית ( ומבחינתה של ישראל ) שחששה מן המגמה הזו ( , היה הגורם שהיה עשוי להשתלט על הגדה : "אש"פ" . מבחינתם של ערפאת ושל חבריו להנהגת אש"פ היה זה מושג כללי מדי . לדידם צריך היה להבטיח לא רק שהמגמה הלאומית­הפלסטינית תהיה דומיננטית, אלא גם שהפלסטינים בגדה ומנהיגיהם לא ינותקו מן התנועה הלאומית הכלל­ פלסטינית, ואחרון חביב ­ שמנהיגי הפת"ח, שבראש אש"פ, ורק הם, יעמדו בראש . השאלה לא היתה אישית בלבד ) אם כי גם שיקול לגיטימי זה מילא ...  To the book