) מאז 3691 1964 ( הבין המלך את האפשרויות הטמונות בה ושינה את מרכז הכובד של מדיניותו . שלב זה החל ערב כינוסן של ועידות הפיסגה, סופו החל להסתמן בשלהי ,1965 והוא עבר מן העולם ב 1966 . את מדיניותה של ירדן באותו שלב אפשר לאפיין בגירסא הירדנית של הכלל "אם אינך יכול להביסם הצטרף אליהם" . הנוסח המשופר של המלך לקח בחשבון את האילוצים הקיימים, אך גם את האפשרויות החדשות : "כיוון שאינך יכול להביסם הצטרף אליהם בשעת השפל, וקנה לעצמך לגיטימציה במחיר נסבל . '' 2 חוסין הניח כי נאצר מעוניין לרסן את שותפיו הערביים מעימות בטרם עת עם ישראל, והופיע כמי שמצטרף אל הגילויים החיצוניים של הכנות לעימות . המלך נהג כך, בעודו חותר, בנאצר עצמו, למנוע את הגורמים הרדיקלים מלהתחזק ומלהוליך לעימות של ממש . היה בכך, אמנם, הימור מסוכן ) כמו כל מדיניות אפשרית של ירדן ההאשמית ( אך חומץ בנה, בשלב מסוים, על הסכמה אילמת עם נאצר בדבר המגמה הכללית . שלב זה במדיניות הירדנית שיקף אמנם ביטחון עצמי רב יותר של המלך ומשטרו מבעבר, אך עדיין היה במסגרת הדפנםיבה האסטרטגית, המאפיינת את המשטר ההאשמי מאז הסתלקותו של המלך עבדאללה . הסגנון...
To the book