הטקסט וטבען של מילים

65 תנועה לעבר משמעות האדם המציא את המילים כדי לתווך את רצונותיו ואת צרכיו לאחרים . האדם עצמו היה נקודת ההתייחסות של המילה . עבור התינוק הכול הוא שלוחה של העצמי - גופו . כאשר התינוק גדל, המילים מאפשרות לו להפריד ולהבדיל בין חלקים שונים של גופו . להפריד אותם אחד מהשני ומהעצמי שלו ( היד שלי אינה הרגל שלי ) . לאט הוא לומד לשנות את נקודת ההתייחסות שלו . לדוגמה, הוא יכול להתייחס לחלקי גוף שאינם שלו ( היד שלו, הרגליים שלהם ) . דוגמה זו מצביעה על בלבול שנוצר מהשימוש במילים כדי להתייחס לעצמנו . כשאני אומרת : ״הגוף שלי״ נוצרת חלוקה בין ״האני״ ובין ״הגוף״ . מי הוא אותו האדם האומר ״שלי״ ? מיהו ״בעל״ הגוף שאליו אני מפנה את השאלה ? כאילו שבמציאות אפשר להפריד בין ״הגוף״ ל״אני״ . בשימוש במילים אנחנו יכולים להפריד בין הרעיונות האלו, אבל בחוויה שלנו זו מציאות אחת שלמה . הבלבול הנוצר מהשינוי בנקודת הייחוס של המילה מודגם גם בניסוי הזה : נבקש מקבוצת אנשים לשכב על הרצפה ולהרים את ידיהם למעלה . חלקם ירימו את ידיהם לכיוון התקרה וחלקם ישלחו אותן מעל הראש ( מונחות על הרצפה ) . הקבוצה הראשונה מגיבה באופן מילולי,...  To the book