|
|
104 מרלין וניג משום שספרים על החברה החרדית ( זיכרמן, 2014 ; גל, 2015 ; בראון, 2017 ; זולדן, 2019 ) אינם ספרים שנשים חרדיות כותבות . ברצוני לשכנע כי ביכולתי לשזור את מכלול נקודות התצפית שלי ( כאישה, כחרדית, כאם, כרעיה, כחוקרת, כמבקרת, כיוצרת ) לכדי חיבור אחד . אך האם מספיק להיות אישה כדי לקרוא כאישה ? כפי ששואלת אורלי לובין, האם היותי ״אישה קוראת״ נקבע על פי מצבי הביולוגי או על פי עמדה תיאורטית שאני נוקטת ? על ידי אנטומיה או תרבות ? לובין סוברת כי יש להבחין בין קריאה נשית לקריאה 157 אני סבורה שעמדה זו שייכת גם לכתיבה עצמה, או פמיניסטית . כלשונו של רולאן בארת ( Barthes ) , השיח עובד לפי דיאלקטיקה המורכבת משני מונחים : הדעה הרווחת וניגודה, הדוקסה והפרדוקס שלה, הסטריאוטיפ והחידוש . לדידו, הדיאלקטיקה הבינארית הזאת 158 היא הדיאלקטיקה של המובן, הדיאלקטיקה של הערך . בפרק זה מוצגת הטענה שהחל מהעשור השני של הקולנוע החרדי ניכרות מגמות שינוי נרחבות בייצוגם של חרדים ובכלל זה בייצוגן של נשים חרדיות - הן בקולנוע החרדי, הן בקולנוע החילוני, והן בקולנוע החרדי-חילוני . מגמות אלה פתחו פתח למתן עצמאות חדשה...
To the book |
|
|