|
|
180 אורן יפתחאל אהבה כואבת, קשה ומרה, אך גם זכה ומתוקה כדבש - זוהי מנת חלקו של האוהב את המולדת הישראלית, רבת הניגודים ; אהבה שנשבים בה, והיא מנותבת במסלול קבוע, בלי כל יכולת לבחור אחרת ; האוויר בה צורב, אך השמים הם שמי תכלת חלומיים ; האדמה נוראה ויפה כאחת : היא מקור החיים, והיא גם ראויה להקרבת חיים עדי קבר . אומנם האיום בשיר מופיע רק במרומז - במילים כדוגמת "מרור", "נחמה", "האדמה הנוראה" - אך עוצמתו רבה ; העם המתחרה על המולדת אינו מוזכר בשיר, אך נוכחותו מורגשת . שיר זה הוא פתיח לפרק, שעניינו המולדת הציונית בשיר המולחן ובזמר . הוא נסוב על האהבה למולדת ומופיעים בו מוטיבים ומטפורות המאפיינים שירי מולדת רבים : אהבה ארוטית כואבת לארץ אכזרית ולאדמתה, חיפוש אחר נחמה הנשענת על חלום דורות . כיצד מובנית ה"מולדת" שהיא בעת ובעונה אחת גם התשתית המרחבית- תרבותית של המערכת הפוליטית הישראלית וגם הטריטוריה החוקית של שלטון המדינה ? האם בדרך הבנייתה, יישובה, השתנותה וייצוגה של המולדת אפשר להבחין במאפייני החברה הנוצרת כאן תוך כדי תהליך ההתנחלות ? במאמרנו ננסה לבחון שאלות אלו דרך הפריזמה של תפיסת המרחב, ובע...
To the book |
|
|