22 מנשה כהן דרישות ללא דורש, כאבים ללא סובל, כמו נגינה ללא מנצח, ללא מנגנים אפילו, כמו מכשיר אנונימי המתנהל לו מעצמו על פי מנגנונים אילמים של המוח . רק לעתים, ברגע של חסד, משתתק האני . הכל אז שליו בלעדיו - עד שהוא מתעורר שוב ומכריז בעלות : הכל כאן שלי ! כל ההתנהגויות הללו והרגשות והתקוות והכאבים, הגוף והמצב רוח, כולם אני ! ועתה כאשר הוא שוב בעל רכוש, יש לו שוב אחריות . הוא מתאווה להיות מישהו, להיראות טוב, להצליח . ועתה מתחילות ההשתדלויות העצמיות . הוא רוצה להיות צודק, או חזק, או חשוב, מאושר, ראוי לאהבה, שכן זהו טבעו של האני : יש לו עניין בעצמו . לא קל לי להסתובב בעולם עם אני כזה, לפעמים אפילו מביך . מצד שני, הוא עושה הרבה פחות ממה שנדמה לו . הוא דומה יותר לדוברו של ארגון מאשר למנהל : מצהיר ומסביר לאחר מעשה וממציא נימוקים ומצטדק . המנגנונים הפסיכולוגיים פועלים את פעולתם גם בלעדיו, ואף מעיינות השפע וההשראה גואים או דועכים ללא רשות ממנו . אין הוא מזיק ממש, רק מטריד בתלונותיו ובדרישותיו כמו נער מתבגר ( שם : 29 ) . זולת הזולת הוא כביכול עניין מוכר, שכן הוא נראה יום-יום בהמוניו - ברחובות ובב...
To the book