דברי פתיחה

12 מנשה כהן ומהדהדת את הקסם, את החשיבות העצמית ואת תחושת העליונות שלו . הוא תופס את עצמו כדמות אידאלית ומצפה שאחרים יראו אותו באותו האופן ; האידאלי והריאלי נעשים לישות אחת בנפשו, וכך הוא נעשה בלתי נגיש ויחסיו עם אנשים עולים על שרטון . הוא משדר לאחרים את המסר : "או שנלך בדרכי, או שלא נהיה יחד ! " ( My way or highway ) . הספר הוא מסע אישי להבנת התופעה על רבדיה השונים ועל השפעותיה על הזולת ביחסים, ובו תהייה אם ניתן לסמן את הגבולות בין דאגה לעצמי, לרווחתי ולהתפתחותי ובין עיסוק בעצמי עד כדי הפרזה בערכי ובטובתי, בעודי מפחית, במישרין או בעקיפין, בערכו של הזולת ואף מבטל אותו . השאלה היא מתי וכיצד הריכוז בעצמי הופך לפתולוגי . לאורך הקריאה, הקורא יכול לעקוב אחר היחסים המוצגים בפרקים השונים, להתבונן בהם יחד עימי ולסמן לעצמו, על פי ראות עיניו, את הגבולות והקווים האדומים שלו ביחסים עם אנשים . הספר מתבונן ביחסים ובהפרעות שנוצרות בהם על רקע מגבלה או הפרעה נפשית . המסע בא לידי ביטוי במאמרים שכתבתי בנושא . למאמר הראשון קראתי "כקול קורא במדבר", ביטוי המתמצת את החוויה של מי שחי עם נרקיסיסט, ילדים ובני זו...  To the book