מארק וחווי

175 ובהתקדמות משביעת הרצון . אבל מה שקרה באמת היה בינה ובין מארק . הסדינים המלוכלכים, מיכלי השתן, הצינוריות לשטיפה — הכל עבר ביניהם, בין הידיים, בין האצבעות, במחוות קטנטנות . כשהיו הילדים קטנים, היו מתלוננות האימהות מהגן או בית הספר על הבעל שלא עוזר, שלא נוקף אצבע . חווי הייתה שותקת . לעיתים תהתה במה צריך עזרה, הרי הייתה כל כך מיומנת בלתפעל את נימי לבד . ״לא יודעת מה הייתי עושה אם עוד היה לי גבר מסתובב לי בין הרגליים״ הייתה אומרת לאמירה . * * * הלילה חווי לא עצמה עין . היא הזיעה וחשבה על כל מה שיכול להשתבש . היא דמיינה את הגרוע מכל, על אף שידעה, כמו תמיד, שהגרוע מכל כבר קרה . נמרוד איננו . אלה איננה . היא הרטיבה את הסדין הצהבהב מזיעה . מי חי בלי מזגן ? היא העזה לכעוס על הבית הישן הזה בבת ים, על חוסר מודעותו של מארק למה שהיום הוא כל כך בסיסי . ואם האוטובוס יאחר ניקח מונית ואם לא נמצא מונית נמצא ואם יהיו פקקים נצא מוקדם 176 ואם המעלית תתקע נסחוב ואם מרינה לא תחזיק מעמד, ותנשום הלילה את נשימתה האחרונה . לבסוף נרדמה, רטובה ותשושה, מעט לפני שהשמש הכתה בה מבעד לתריסים . כשקמה היה מארק מקולח ...  To the book