כך זה היה — ההתחלה

159 הבנות, שהבחינו בינתיים שרגליהן המדממות הפכו לזנבות אפרפרים הצטופפו בשורה . ״שזפתם עיניים ? צחצחתם קרביים ? יאללה נתחיל במסדר . אחר כך שירה בציבור בשביל ההוויה ואז אודרוב . אתן לבד . קדימה . שכל אחת תגיד שם . תחביב . ואיבר חסר בכתיב מלא״ ״מאשה״ ״מאשה, מהיום מרים״ רשמה היצור בפנקסה המרוט ״יוליה״ ״יעל״ היא חזרה ורשמה ״אלה״ ״נשאיר אותך אלה . היום זה במודה . כמה איפור ! מה זה, אכלת מק לוריאל שלם ? ״ היצור נחרה מצחוק . ״מי עכשיו ? נו . אתן כולן נראות לי אותו דבר . אותה שלולית, אותה קומת שיער . ראית בלונדה אחת, ראית את כולן . קדימה את,״ פנתה לנערה שישבה בצד, חור ענק פעור בצווארה, ומעיניה זולגות דמעות-דם, ״את צריכה הזמנה אישית ? מה את רוצה, שאעמוד לזכרך ? קדימה . הפ הפ . ואת ! ״ פנתה ליוליה נוספת . ״תכניסי את העיניים פנימה . רואים לך את הלחלוחית . את גם יוליה ? תהי יעלה . מישהי צריכה משהו לפני שאני הולכת ? תש - מין - כלכלה ? כואב למישהי משהו ? אני הייתי כובסת קרבית . מזרון גדודי . מה לא״ . שורת הבנות המחוררות והקטועות שתקו . והיא המשיכה לקרוא מפנקסה ״כל אחת מקבלת קיטבג, בתוכו : פד אנד שולד...  To the book