קרטוב של נחת

143 התרוצצו ממקום למקום, ממלאות אחר הוראות שנזרקו מכיוונה של יוליה ב׳ . ״תעיפו מפה את כל הגרוטאות״ . ״שימי בערימה רק את הזיתים הנורמאלים . ״ ״דגל ליד כל כיסא . ״ ״תאספי את השיער, את נראית כמו דג חשמל״ . דינה כנראה הבחינה במבוכתה אז לקחה אותה בידה ולחשה לה ״זה הטקס שלנו, היום, אחד ביוני״ . ״שלנו ? ״ חווי התבלבלה . ״של הפיגוע שלנו ! אחד ביוני . את לא זוכרת ? ״ ״אה, זה היום ? פשוט בדרך כלל עושים לפי התאריך העברי״ אמרה חווי ומיד התחרטה . ״מה, חשוון וכל אלה ? לא . אצלנו אחד ביוני . את תראי מה זה טקס שלנו . ״ היא בחנה את חווי . ״חולצה מקומטת, חבל, אני יכולה למצוא לך משהו אצלי . . . " חווי סירבה בנימוס . אחרי כמה שנים של ימי זיכרון שציינו את יום הנפילה והטקס הממלכתי למלחמת לבנון וכמובן יום הזיכרון, היא הודיעה להוריה שתשתתף בטקס אחד בכל שנה . זה מספיק . וגם בהם הקפידה לעמוד מאחור, שלא יבחינו בעיניה שהתגלגלו מעצמן למשמע קטעי הקריאה הרגילים, הנאומים הלאומניים, החיילת המזמרת בכאב מעושה . הוריה המשיכו להגיע לכל טקס אפשרי . ביסודי של נימי ובתיכון ובקן של התנועה ובאנדרטה ההיא בצפון ובבית הקברות . יו...  To the book