|
|
83 רק מעט כשאמרה ״אנחנו לא אוהבים את הדברים האלה״, או ״אני מעדיפה שלא לתת לאבנר לשחק בזה״ . אבנר היה בנה, שהביאה יחד עם בן זוגה ( ״אנחנו לא אומרים בעלי״ ) שהיה גנן ( של גינות, אבל ״גם עם ילדים הוא מקסים״ ) . מיה שאלה בעניין מה תוכניותיה לפנסיה וחווי משכה בכתפיה . החלטתה לפרוש בתנאים ״מפנקים״, כפי שכינה זאת מנהל כוח האדם של האוניברסיטה, באה לכולם בהפתעה . בילדותה היו אומרים עליה שהיא ״לא מפונקת״ . כלומר עוזרת להוריה בטיפול באחיה, לא מרבה להתלונן, לא מבקשת מה שאין . היום כולם ביקשו מה שאין . המעבר הקרב לדירת הירושה בנווה צדק, היעדרה של אמירה, נסיעתו ההולכת ומתארכת של נימי ביבשת הרחוקה, כל אלו שכנעו אותה להפסיק לעבוד . לא ״כדי להתחיל מחדש״, כפי שכינתה את זה דיתי . היא נשארה חברתה היחידה, שדאגה להתקשר אליה פעם בשבוע ולהציע לה ״לעשות משהו״ . אבל חווי לא רצתה לעשות כלום . היא לא מצאה עוד עניין בעבודה . הספרייה נהייתה לה זרה . פחות ופחות מצאה שפה משותפת עם הסטודנטים . סגל החוג נהיה צעיר יותר, ובהתאמה לא מובן לה . היא, שכמעט לא ניצלה ימי חופש או מחלות, החלה להיעדר מהעבודה . בהתחלה הייתה צריכה ...
To the book |
|
|