דפיקה בדלת

72 ראתה אותם וחשבה, אני חייבת להספיק להביא את שקדי המרק לאמא . לפני שהם יגיעו . הקצינה הביטה על השלט בדלת . הקצין נשך את אצבעו, ואז עמדו שניהם דום . והיא, מיוזעת, שתיים שלוש מדרגות אחריהם . ״סליחה״, חרחרה . הם הביטו אחורה בפליאה . ״סליחה, זאת אני״, הצביעה על הדלת . היא עקפה אותם, נכנסה פנימה במהירות וסגרה את הדלת מאחוריה . ״אמא ! ״, צעקה . ״אמא ! ״ אמה רצה בסינר לכניסה . ריח חזק של מרק מתבשל . חווי הספיקה לשים בידיה את החבילה . אז נשמעה הדפיקה בדלת . חזקה . ״את אמא של סרן נמר . . . " המרק על האש . לרוץ לכבות אותו עכשיו ? אם לא, מי יכבה אותו רגע אחרי . נמרוד נהרג בפיצוץ . חבילת שקדי המרק צונחת לצד אימה . המרק על האש . ומאז כל דפיקה בדלת הייתה לא-הדפיקה הזו . דפיקה בדלת : גברת, יש לך משלוח . דפיקה בדלת : היי, נימי בבית ? דפיקה בדלת : אמירה . * * * אמירה הייתה קצינת הנפגעים של עצמה . היא אהבה למסור בשורות חשובות פנים אל פנים . כבר כשפתחה לה, ידעה חווי שהיא עמדה שם זמן רב . זה היה אולי 73 שלושה חודשים אחרי הדלקת הנרות אצל סאלין, אירוע אותו הגדירה אמירה ״מתוחכם ועל רמה״ . היא תיארה לה אז, מ...  To the book