היה ים סוער

68 קשר עם בן אדם רק בגלל דבר כזה . היא לא כזאת . ״קשר״ גיחכה על עצמה, גם כן קשר . היא תהתה אם היא צריכה להכריז, או פשוט לזרוק בדרך אגב, שהיא מצאה גינת כלבים ליד הבית שליקי אוהב . וזהו . זה ייגמר . אולי לא תגיד כלום . האם יחפש אותה ? כנראה שלא . גם אם ירצה הוא לא ידע איך . בבוקר, בדרך לספסל, נראו לה מחשבות הלילה רחוקות ומשונות . היא ניסתה לשחזר אותן — איך דבר הוביל לדבר — ולא הצליחה . אבל היא כבר החליטה, וזה מה שיהיה . היא יצאה מהבית מאוחר מהרגיל, בכוונה . השתהתה כמה שיכלה עד שתפסה את עצמה עומדת ליד הדלת בחוסר מעש . בדרך הסבירה לליקי, כדרך שהייתה מסבירה לנימי כל דבר בילדותו . ״אנחנו נעבור לגינה אחרת . ״ ״אנחנו עוברים דירה, אולי יהיה לך טוב יותר . ״ ״מי יודע אילו כלבות יהיו שם . ״ ההליכה הנמרצת החזירה לה את הרהורי הלילה והגבירה את הכעס . על מארק, על חוסר הבהירות בנוגע לכוונותיו, על כניעותו לקיים, על מסירותו לאריק שרון, על אשתו המרירה . היא לא תדבר הרבה, זה בטוח . אולי אפילו לא תשב . תעשה סיבוב עם ליקי ואז תיפרד בקצרה . עיניו המימיות והטובות קיבלו את פניה . ״חווה ! ״ קרא בקול, ״חיכיתי לך״...  To the book