היריקה

65 אמירה שתקה . היא רצתה לשאול את חווי על אחיה, נמרוד . אבל כרגיל לא העזה . חווי המשיכה ״הוא מסתובב לו בכנסים ובקבלות פנים ואוכל בורקסים, בזמן ש . . . יש אנשים . . . " קולה של חווי הלך ונעלם והיא השתעלה . זה היה קורה לה מידי פעם, אובדן הקול והשיעולים . ״את רוצה שאכין לך כוס תה ? ״ מיהרה אמירה להציע . ״לא, תודה . אלך לשכב קצת״ אמירה לא נכחה באוניברסיטה למחרת . הייתה לה משמרת במזנון שבו עבדה בגבעת שאול . כשהגיעה בערב לקפה הקבוע שלהן, כולם דיברו רק על זה . חווי לא הייתה שם . ״את היית צריכה לראות את זה . הגיעו שני מאבטחים כאלה עצומים ופשוט הרימו אותה״ ״היית צריכה לראות את העיניים שלה . ״ היריקה הייתה כותרת זעירה בעיתון הבוקר . היריקה עתידה להיות ה אירוע, בה״א הידיעה . הרגע אליו חווי תרצה לחזור . אימה אימצה את קולה הצרוד לכמעט-צעקה : ״את לא מתביישת ? ״ ״אני לא מתביישת, אמא . ״ ״את לא מתביישת ? ״ זעק אביה, מחזיק בעיתון המגולגל . זעקה שכזו לא שמעה ממנו אפילו על מות בנו האהוב . ״את לא מתביישת ? ״ כל השכונה שמעה . היא התביישה . התביישה באביה ובאימה . 66 הוריה לא היו חומר לסרט תיעודי שישודר ביום...  To the book