צעיף צמר מנופח

41 ״זה כאילו לא רציתי לסובב את הראש לכיוון ההוא״ היא הצביעה בראשה לכיוון הים . ״הייתי מגיעה לאזכרות, בשיא החום, עם צעיף ע - נ - ק״ . היא נזכרה שנהנתה מהמבטים התוהים של קצינים קשוחים ובנות עצובות עיניים, על ה״אחות המוזרה של נמרוד״ . אמה ראתה בצעיף הצמר עוד התרסה . ״בואי אני אתן לך משהו יפה״ . היא הציעה לה מטפחת משיפון ורדרד, אך חווי סירבה . זה אח שלה, הצוואר שלה, צעיף הצמר שלה . ״אבל זה היה שום דבר . ההורים שלי פיתחו מחלות מרשימות הרבה יותר משלי״, מארק תלה בה את עיני המים שלו, רציני ומהורהר . כמה פעמים סיפר לה מארק שמרינה לא מרגישה כל כך טוב . היו בקרים שהחסיר ואחר כך הסביר שמרינה הייתה צריכה אותו . או שלקח אותה לרופא . היא לא שאלה יותר מידי . פעם הזכיר שחלתה ״אחרי מה שקרה עם אלה אבל הבריאה מאז״ . בדמיונה היא ראתה אם שכולה, שבורה וחלושה . מתקשה לקום ממיטתה ומאבלה . מצבם הגופני של הוריה, הלך והתדרדר, בעוד הבית נעצר בשנת שמונים ושתיים . כך גם הבישול של אימה . מירי המשיכה לבשל אותם מאכלים בדיוק, גדושי אבקת מרק ופטרוזיליה קצוצה . היא סלדה מהאוכל בבתי הקפה שחווי לקחה אותם אליהם מידי פעם . לא...  To the book