סוּפיוּת

העצמי והאני 271 רוברט אורנשטיין כותב כי החוויה המיסטית, ובכלל זה טקס ה"זיכר" ( זכירת האל ) הסו�פי, מוציאה את האדם מצורת המחשבה הרגילה, האנליטית והלינארית ומביאה 282 הוא מצטט אדם אותו לדרך מחשבה אחרת, לחוויה אינטואיטיבית של אחדות . שהשתתף בטקס זיכר, שאמר כי בטקס חש כי האינדיבידואליות שלו נעלמה, וכי הוא 283 התמזג בנעימים עם משהו גדול יותר . שרה סבירי כותבת כי הסו�פים מדברים על תחנות — שלבים שבהם עובר ההולך 284 : המחברים הסו�פים מדברים על סולם עלייה, שבשלביו השונים בדרך הסו�פית מוצבים זוגות של מצבים הפוכים זה לזה . בשלבים הגבוהים ביותר של הטרנספורמציה המיסטית-נפשית מתחברים כל המצבים למצב אחד המכונה "איחוד" ( תַוְחיד, 285 האני אף מתאחד עם האחדות האלוהית — אתחאד, גַ'מע ) , או "אחדות הניגודים" . ומיטשטשים גבולות התודעה, וכך מתקבלים ביטויים של התרוצצות בין כינויי הגוף הראשון, השני והשלישי, כגון אמירתו של אבו יזיד : "אני לא אני, אני אני כי אני הוא, 286 אני הוא, אני הוא הוא . " אחת מדרכי הידיעה המיסטית אצל הסו�פים קשור לחוש ראייה מפותח במיוחד, הנקרא טביעת עין ( פִראסה ) : זוהי ידיעה ספונטנית וא...  To the book