ההיפותלמוס

האני הפנימי 61 ויליאם ג'יימס ציין ( ב- 1890 ) , כי המודעות נעשית מורכבת יותר ככל ש"עולים" 162 אולם כדי שהאבולוציה בממלכת החי : זו של אדם בהכרח רבה מזו של רכיכה, תתקדם באופן חלק, המודעות בצורה כלשהי הייתה חייבת להיות נוכחת כבר במוצא 163 ההתחלתי של הדברים . ג'יימס גם הציע תיאוריה ( שאותה כינה "תאוריית הפ�וליזוֹאיזם" או "תאוריית המוֹנַאדיזם המרובה'” הוא גם כתב עליה כי יהיה קשה מאוד להוכיחה ) , לפיה לכל תא מוח יש מודעות פרטית משל עצמו, אשר שום תא אחר אינו שותף לה — אולם מקרב כל התאים הללו קיים תא מרכזי אחד, אשר אליו מקושרת המודעות שלנו ; האירועים של כל שאר התאים משפיעים פיזית על הארכי-תא ( התא הקדמון ) הזה, ובאמצעות ההשפעות המשותפות שלהם עליו, מתאחדים שאר התאים . התא הקדמון הכרחי לאינטגרציה של הדברים, ואפשר לומר כי כל שאר התאים מיוצגים בו . הבה נניח שהנפש, כמו המוח, נבנתה נדבך על גבי נדבך . אם אנחנו רוצים למצוא את המרכז של הנפש, כדאי לחפש בנדבך עתיק מבחינה פילוגנטית ( כלומר מבחינת התפתחות המינים ) . נצלול כעת עמוק עמוק בזמן ובהתפתחות המוח, למצוא היכן עשוי להימצא המרכז הזה . ✱ ✱ ✱ חלק נכבד ...  To the book