ג. היווצרות מעמד של ערבים בעלי נחלאות גדולות

54 ההתישבות היהודית וטענת הנישול בשנת 1912 בוטלו רוב ההגבלות על מכירת קרקע שנקבעו בשנת 1858 . כל קרקע "מתהיץמואת ( היתה קנינה של המדינה . קרקע "מתה" היתה כל שטח אדמה בלתי מעובד, המצוי במרחק כזה מן הכפר הקרוב, שקולו של אדם הקורא מקצה הכפר אינו מגיע שמה . לאחר זמן קבעו שהמרחק הוא שני קילומטר ומחצית הקילומטר . מאחר שיכולת העיבוד של הפלאחים היתה מוגבלת והמרחק בין כפר לכפר היה רב, היו ה"מובלעות" שבין הכפרים שוממות והיו רכוש המדינה . בסוג זה נכללו גם מדבריות, נחלים, שטחי טרשים בהרים וכיו"ב . בשנת 1871 מינתה הממשלה העוח'מנית ועדות סקר לעריכת מפקד קרקעות, לקבוע מי מעבד אותן או מחזיק בהן, על מנת לגבות "בדל מתל" ­ תשלום חד­פעמי, מעין תמורה לקרקע וקניית זכות ההורשה ומכירתה ) ברשות הממשלה ( ­ ולהמליץ האם להשאיר את הקרקע בידי מחזיקיה או להוציאה למכירה פומבית . באיזו מידה הספיקו ועדות הסקר לסיים עבודתן ואם אמנם נקבעו זכויות מחזיקי הקרקע לפי כתב המינוי ונרשמו כדין ­ ,snTאל שכן בתום מלחמת העולם הראשונה נעלמו ספרי אחוזה רבים ולא ברור אם הושמדו על­ידי הפקידים התורכים או נלקחו על ידם . נ אחד הפנקסים האלה...  To the book