גוסטב לנדאואר: יהדות וסוציאליזם

לזר, לנדאואר, מיהזם ­ אנרכיסטים יהודים סיכום של שאיפה גדולה ואך טבעי הוא שהקהילה הלאומית תהיה לתשתית החברה החדשה . מכאן עשויים רבים מבין הסוציאליסטים היהודים להסיק, שקודם כל זקוקים אנחנו לעדה, לשותפות יהודית . ואילו אחרים יתנו זכות קדימה לגלות, בבחינת הלוך­רוח פנימי של בידוד ושל כיסופים, שלדידם הוא שיקשור בין היהדות והסוציאליזם . ואמנם, לגבי אלה יעלו היהדות והסוציאליזם בקנה אחד; הם ידעו כי מוטל עליהם כיהודים וכסוציאליסטים לתבוע את האחדות, את הצדק . הם אכן ידעו, כי פועלם כמוהו כקריאת השכווי בטרם זריחת השמש . ואולם, הלוך­רוח זה, של היותך בודד, הוא לגבי יהודים אלה עול, שהם עצמם הטילו על שכמם . יודעים הם כי דור זה חייב, מתוך רצון גורלי, להישאר בגלות ולפעול בתוכה . יכולים היינו אולי לומר, כי ישנה יהדות לעומת "יהדות" . שימו נא אל לבכם : למה שואף הסוציאליזם ? במקום הסדרים של גמלאות, של נשך, של טפילים הניצבים בין היצרן לבין הצרכן ­ הוא שואף להציב את הרוח המקשרת, את ההדדיות, שמכוחה בני אדם מתחייבים להחליף ביניהם מוצרי עבודתם . את ריבית הנשך, שהיתה למכאנית, מן הדין שיחליפו הסדרים שיאפשרו חליפי ע...  To the book