רמת-הכובש

יריות . איך עבר לילה זה של התנפלות, ואיך ירו בבוקר על החברים בפרדס, ובצהריים ובערב, בכרם, בגן ובמקומות עבודת­חוץ . לעצב הימים והלילות האלה, לרצינות העמוקה ביותר בעמידת ישוב ואדם יום­יום ולילה­לילה על משמר חייו ­ נוצר כבר גם הצד השני : ההומור וההלצה . הלילות הם ללא­נשוא . בצריפים ­ מחנק וחום . רבים החדרים שלא מעלים בהם לגמרי אור . ביום ­ אוכל השרב ובערב אי­אפשר לצנן קצת את הגוף העייף . וכמה זה התיש את כוחות האנשים . לא שינה, מתיחות מתמדת . בשבועות האחרונים נדירים הלילות שלא צריך בהם "להתגלגל" כמה פעמים מהמיטה . מראה המחנה כמו שדה­קרב . חפירות ועמדות מסביב, וקשרים בין העמדות . עם התחלת הערב משתלט השקט בחצר, לא מסתובבים ומתפללים : לו יהיה שקט בלילה ! החדשים האלה הביאו אתם גם תמורות רבות, אולי יסודיות, בהלך­הרוחות והמחשבות של החברים : ליכדו מאוד את החברה במקום, על ותיקיה וצעיריה, קשרו יחסי חברות פשוטים בין שכבות שונות, העמיקו את הקשר של גורל­דמים עם המקום הזה, על שטחי אדמותיו הנוגעים בגבולות האיבה, ואופקים רחבים יותר החלו לרמוז . לעיני כל נתגלה ההכרח, הכרח החיים, "צו הגורל" לגדול, להיות כו...  To the book