שיחה ראשונה

אומרים לנו בפשטות : לא באנו ללמוד היסטוריה ! אנחנו רוצים לשבת עם נציגי הערבים של היום . אומרים, שאצל היהודים בגולה היה פחד אורגאני; שהעצבנות היתה תכונה פסיכולוגית אצלם שהתפתחה עם נסיון הפוגרומים . אומרים, שהדורות היותר מבוגרים של גידולי הארץ וחניכיה גם הם שרויים בפחדים כתוצאה מאירועים שעברו על בשרם כאן . הנה אני קורא באחד מבטאוניה של תק"ם את הקטע האופייני הבא : "אתה יודע, אני כל­כך עייף עכשיו . . . אולי אני מזדקן, אולי המדינה הזאת גמרה אותי, לא יודע, אין לי כוח יותר . אתה שומע, אין כוח, מחר אולי תהיה עוד מלחמה . העם הזה זקוק לגברים האלו . אבל אין כוח יותר . אני עייף באמת . אני לוקח את המכונית שלי ונוסע, נוסע רחוק מכאן . להגיד לך במילים פשוטות : אני יורד . לך, תמות אתה במלחמה ! אני גמרתי כבר . הסתכל בי ­ גדם אדם . אבל הבן שלי, אתה מכיר אותו, הבן הזה, בגיל 18 ילך לקולג' . . . " אביא קטע קטן נוסף : "אני מגזע פאטריוטי, אני פאטריוט מגזע של פאטריוטים, אבל אינני מוכן לסכן את חיי כאשר הדבר אינו הכרחי . הפעם הדבר אינו הכרחי וחיי הם ערך יקר מאוד . אינני פוחד למות, אבל אינני רוצה למות . זכרו, חיי...  To the book