ה. הקמת מפעל התעשייה "פלסטיקה בכרמל"

מכל הייצור של היום, אף­על­פי שהיו פחות מכונות . אז עבדו שבעה ימים בשבוע ובמשמרות, ויצרו למעלה מ­ 1,000 טון בחודש . אז נסעתי עם מנכ"ל צי"ם לפרס ב­ 55 מעלות דרך המדבר כ­ 1,000 קילומטר ) מן הנמל למקום אליו היה pvc­n נשלח, כדי לזהות איפה גונבים ומדוע pvc­n אינו מגיע ליעדו ( . ואחרי מאמצים כאלה, לא אישרו לי טלפון לחדר . בסוף ,1974 הצטברה ליד המפעל ערמה גדולה של חומר שלא עמד בדרישות התקן . חברים הציעו לקחת את pvc­n סוג ב' ולעשות ממנו צינורות השקיה ואביזרי פלסטיק נוספים שאינם דורשים חומר באיכות גבוהה . סירבתי להתחרות בלקוחות . באותה תקופה, חשבתי לגוון את התוצרת ולייצר תרכיזי צבע ומייצבים, MARKUP­tw שלהם עולה בהרבה על זה של ה­נ ^ ק ] כלומר, הרווח ליחידת ייצור יחסית להוצאות הייצור, גבוה יותר ­ מ"ש [ . אלא שלשם כך, דרוש היה ידע . היו 18 הצעות של מכירת ידע בין 50,000 ל­ 500,000 דולר, והייתה רק חברה אחת ­ זו של דיויד שטיינר מניו­יורק, שלא רצתה למכור את הידע . התעקשתי לרכוש דווקא את הידע של שטיינר, כי הוא היה היחידי שעשה רק תרכיזי צבע ומייצבים . חיזרתי אחרי שטיינר במשך שנתיים, מאוקטובר 1974 לאוקטוב...  To the book