681| גרנו בבית מרווח עשוי מאבן וקש . אבי היה חקלאי ולאחר מותו נותרה בידינו האדמה שעיבדנו לגידולים חקלאיים שונים . כשהייתי בת 10 יצאנו לישראל במסע רגלי מטלטל . היה זה מסע סודי וכואב והאנרגיה היחידה שאפשרה לנו לעמוד בכל הסבל שהיה כרוך בו נבעה מחלום שעבר מדור לדור – להגיע לירושלים, בארץ אבותינו . יצאנו בחיפזון ונאלצנו ללכת בדרך ארוכה ולא מוכרת, מלאת קשיים, רעב, שודדים, מחלות ומגיפות, ובתנאי מזג אוויר גרועים . לאחר חודשים של מסע, הגענו למחנה מאולתר בסודן, בו שהינו חצי שנה . כבר אז היינו במקום קשה וחששנו שיהדותנו תתגלה . רבים נפטרו בדרך מבלי שנקברו כראוי בשל החובה להצניע את יהדותם בכל מחיר . זאת הייתה טראומה גדולה עבורי ועבור משפחתי . רק חצי מהמשפחה שלי הגיע לישראל – אמי, שני האחים שלי ואני . כל שאר המשפחה נשארה בסודן . אני זוכרת את אמי חיה שנה שלמה בדאגות לשאר האחים . שלוש שנים לאחר שעליתי ארצה נפטרה אמי . אמי האמינה בי, היה לה חשוב מאוד שאלמד, וידעתי שאני לא יכולה לאכזב אותה . היא נטעה בי ביטחון שאעמוד באתגר ואצליח . בתור בת זקונים הייתי קשורה אליה מאוד . החלטתי ביני לבין עצמי להמשיך ללמו...
To the book