בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי

פוליטיות . התלות של ראשי הערים בשלטון המרכזי מייצרת מנוף וכוח של שרים ופוליטיקאים על ראשי הרשויות . ולדאבוני, הצורך מייצר גם הזדהות פוליטית . לראיה, מדי בחירות יש נדידה של ראשי רשויות ממפלגה למפלגה . אין כמעט תחום שבו איננו נתקלים בפער בין דרישות התושבים מאיתנו, ראשי הערים, כנציגי "השלטון", לבין המגבלות המושתות עלינו . לא רק אזרחים, גם חברי כנסת, המחוקקים עצמם, חוטאים בבורות ובבלבול לגבי תפקידם . מגיעה אלי חברת כנסת ואומרת לי מה לדעתה צריך לעשות בתחום שיפוץ הבתים, או העובדים הזרים . ואני שואל : "את מחוקקת ואינך יודעת ומבינה, שאין בסמכותי לטפל בנושאים אלה ? תפקידכם, חברי הכנסת, לחוקק חוק מתאים כדי שאנחנו, ראשי הרשויות, נוכל לבצע" . וכך נמשך המשחק הכפול בו חברי כנסת רוטנים ושואלים למה נראים הבתים ברחובות עירנו כפי שהם נראים, אך אינם טורחים להעביר חוק המחייב בעלי בתים לשפצם . ואין סוף לדוגמאות . הזכרתי שהפערים החברתיים הם פרי מדיניותה של הממשלה, לא של ראשי הרשויות . מצב מערכת הבריאות, האמרת מחירי הדיור, הפירות והירקות, המחסור בדיור סוציאלי, התחבורה הציבורית הצולעת, הפקקים ‑ כולם תולדה של ...  To the book