"אני לא מבין באופרה, אבל אני מבין שצריך אופרה"

ששמו "תרבות", נאלצתי להתמודד עם מצבם הקשה של מוסדות התרבות בעיר . השחקנית הנפלאה גילה אלמגור, שהצטרפה כזכור למערכת הבחירות שלי ואחר כך לסיעתי במועצת העיר, פתחה בפני את הצוהר למצבם של המוסדות האלה . גיליתי, שגם כאשר העיר היתה בפשיטת רגל מוחלטת, הסכומים שניתנו למוסדות התרבות אמנם היוו אחוז גבוה יחסית מסך התקציב העירוני, אך בהחלט לא היו מספקים . מצבם הרעוע של המבנים הוסיף גם הוא עול קשה בהתמודדות היום ‑ יומית . לנציגי המוסדות שבאו ללשכתי כמעט בתחינה, "עזור לנו", נאלצתי לומר, "אין לי" . הם אמרו, "אנחנו רגילים לקבל", ואני אמרתי : "אבל אני צריך לקצץ . אנחנו צריכים לעבוד עם מה שיש" . ההצגה חייבת להימשך ראשית היה צורך לדאוג לתשתית הפיזית של מוסדות התרבות, במיוחד של התיאטראות : התיאטרון הקאמרי בבניינו הישן בפינת הרחובות פרישמן ‑ דיזנגוף ; "הבימה", התיאטרון הלאומי שהמדינה נכשלת לאורך כל השנים בניהולו ; בית ליסין, תיאטרון הסתדרותי קטן ששכן ליד כיכר המדינה ; ותיאטרון "גשר" ביפו, שהיה באותם ימים בראשית דרכו כתיאטרון הבית של עולים מחבר המדינות ‑ כולם נזקקו לסיוע . "גשר" אינו תיאטרון תל אביבי, אך מעו...  To the book