ידידות אמיצה . כעבור שבע שנים, בתקופת הלימודים בוורטון, נפגשנו בניו יורק . שוחחנו על תוכניות הפרישה שלי . הוא כבר היה מפקד חיל האוויר הניגרי ושאל : "למה לא תבוא לניגריה לעשות עסקים ? " שאלתי מה פירוש הדבר, והוא אמר : "אני אעזור לך . נעשה דברים יחד" . סקרנותי התעוררה, ותוך כדי שיטוטי בחיפוש עבודה לקחתי מזוודה וטסתי לניגריה . הקמנו חברה משותפת עם אחיו של אלפא, המשפחה נשארה בארץ, ואני חלקתי את זמני, שבועיים ‑ שבועיים . לעשות עסקים בניגריה זה מקצוע בפני עצמו . עד שהבנתי איפה אני חי עברה כמעט שנה, שבמסגרתה הצעתי טכנולוגיות ומוצרים מישראל, החל בשיפוץ שדות תעופה דרך תמיכה בתיקון סימולטורים וכלה במערכות הצלה וחילוץ מתקדמות שפותחו אז בארץ . ועד שעסקאות אלה יֵצאו לפועל, ייבאנו מזגנים תוצרת הארץ ואפילו כריות לטביעות אצבעות שהיו דרושות לזיהוי מצביעים בבחירות . השנה הראשונה היתה מרתקת . ניגריה היתה טריטוריה שונה מכל מה שהכרתי, והיה עלי להתאים עצמי לקודים אחרים . מצאתי את עצמי בעולם חדש של עסקים, ובתרבות חדשה, זרה ומסקרנת מאוד, שכללה גם בנקים וחברות נאמנות בוואדוז . הסתובבתי בכל רחבי ניגריה, בערים, ...
To the book