אוצרות שהעניקו לי הורי

משענת אמיתית . החינוך שלו נעשה לאור הדוגמה האישית . כל טיול בשביל או לבריכת הביוב של הקיבוץ היה שיעור בהכרת הצומח והחי, והרשימה אותי מומחיותו בשליפת תולעים מהאדמה להאכלת הדגים באקווריום . לא פעם הוא נראה משוטט הלוך וחזור לאורך השביל בחזית הבית, שקוע במחשבות, פתאום עוצר, נכנס הביתה, ופותח בשיחה ערה עם אמא על רעיון שעלה בו בקשר לחג או לבית הספר . אבא הוא שטבע בי את החשיבות לבצע כל דבר מיד ולא לדחותו . ובגללו אני גם יודע לצטט משפט אחד בגרמנית : "מורגן מורגן נור נישט הויטע, זאגן אלע פאולה לויטע" ( מחר מחר ולא היום, אומרים העצלנים ) . כשהייתי כבן 13 הוא נתן לי בפתיחות ובהבנה את הספר "חיינו המיניים, מדריך ויועץ לכל * שנכתב בידי ד"ר פריץ כהן . כנראה לא היה לו נוח לדבר איתי איש ואישה", ישירות על הנושא, ובמקום זאת אמר : "תקרא" . זו היתה פריצת דרך בחברה הפוריטנית שלנו . בבית הספר לא זכיתי להנחות מתוקף היותי בנו של המנהל, לפעמים אפילו להפך . לא פשוט היה להיות בנו של "הדוב השחור", כפי שכינו אותו הילדים, שהיו מעמידים צופה שיזהיר בכל פעם שהתקרב כדי ששאר הילדים יפסיקו את תעלוליהם בעוד מועד . לא פשוט ...  To the book