עימותים עם השכנים

ביותר, מזכרת בתיה ( אז קראנו לה עקרון ) , הוא כשישה קילומטרים בדרך לא סלולה . בימי גשם היתה חולדה מנותקת לחלוטין . מסילת הברזל מיפו לירושלים עברה במרחק שלושה קילומטרים מדרום לקיבוץ, וכאשר לא היה אפשר להגיע אליו ברכב נשלחה האספקה ברכבת לתחנה בוואדי סראר, הוא נחל שורק . כאמור, היחסים עם השכנים הערבים ידעו עליות ומורדות, וכאשר הגיעו הידיעות על עימותים חדשים בירושלים, בחברון ובמקומות אחרים, בקיץ ,1936 חשבו החברים שהיחסים הטובים האלה יימשכו . אך לא כך היה . מעת לעת הוטמנו מוקשים וגבו חייהם של חברים . אלפי עצים ושתילים נעקרו . בעיקר סבלו מהמצב רועי הצאן, שיצאו מדי בוקר לשדות . היה ברור שכך אי ‑ אפשר להמשיך . הוחלט לפַנות את התינוקות ואת רוב החברות לקיבוץ נען . אמנם גם שם היתה סכנה גדולה, אבל הקיבוץ היה גדול יותר ומאורגן יותר . האבות נסעו בשבתות לבקר את הנשים והילדים, ובימות השבוע התארגנו להגן על המקום, אך לא היה ברור אם ניתן יהיה להחזיק מעמד . סיפורי ההגנה על חולדה בתקופת המאורעות של 1936 ‑ 1939 היו חלק מעולם ילדותנו, ולא התקשו להתחרות בהרפתקאות שקראנו בספרים מארצות רחוקות . כאשר הגיעו הידיע...  To the book