"כי זו ההזדמנות הכי טובה להעמיד רגל בחולדה"

[ . . . ] אנחנו בארץ ‑ זה כמעט בטוח עכשיו אחרי החודשים האחדים של היותנו כאן ‑ מוכרחים לעמוד ברשות עצמנו [ . . . ] הנני נמצא בקבוצה ולא ברשות עצמי, ואולי זה דווקא טוב, כי בתור בודד בטח לא הייתי יכול להתקיים בכוחותי העצמאיים . אבל מצד שני, אי ‑ אפשר גם בקבוצה לפעול לפי צורכי הפרט . כאן הכול תלוי בקבוצה כולה . בארץ ‑ ישראל לא קל להסתדר בעבודה קלה . עבודה יש די, ומי שיכול לעבוד, יכול גם לסדר את חייו באופן הכי טוב . אין שום חידוש בחיים בארץ אם אינם בנויים על הקבוצה . סוף ‑ סוף מטרתנו איננה רק הארץ . הננו שואפים גם לתוכן חיים אחר, חדש, צודק, וזה אפשר בכלל, לפי דעתי, למצוא רק בקבוצה . צורת חיים זו נותנת את האפשרות לבנותם על יסודות חדשים ומתאימים לרעיוננו . אבל החיים בקבוצה לא היו תעודת ביטוח מפני הבדידות האישית . ההפך הוא הנכון . אבא התייסר בעודו מחכה להנקה ולצביה שיעלו ארצה : אין רֵעַ, אין נפש אחת קרובה ומבינה, אין אדם אחד שאוכל לדבר איתו, ויש כל כך הרבה לדבר ולספר, והגעגועים נוראים לאנשים קרובים, והקשיים נוראיים . ההסתגלות לחיים קשה ואטית, כוחות פיזיים מעטים, והעבודה היא הלא כאן היסוד לכל ה...  To the book