כעס או תוכנית עבודה?

הוא זה שמוביל אותם, כמו מחאות הסטודנטים או מחאת האוהלים של ,2011 וכך גם מחאות העצמאים, הן מחאות שאינן ממוקדות . כעס מבטא תסכול וקושי, ולא קל לתרגם אותו באופן ברור לשורה בחוק או להליך אדמיניסטרטיבי . נוסף על כך, גם הממסד אינו יודע תמיד כיצד להתמודד עם מחאות הכעס . אני זוכר כיצד במחאות סטודנטים, שבהן הייתי מעורב, היו מסבירים לנו שבסוף, אחרי שאון המגאפונים, חייבים להיכנס לחדר אחד עם נציגי אגף תקציבים ולדבר תכלס על משימות וצרכים . מחאות הכעס הללו מתחברות היטב לנרטיב הפופוליסטי, משום שהמשותף להן הוא הכעס כלפי הממסד . וכאן גם טמונה הסכנה הגדולה, כיוון שכאשר כל שנותר הם כעס וחוסר אמון, קשה מאוד לייצר פתרונות . כמעגל סגור, אי ‑ האמון בין הצדדים מחריף, והמוחים רק הופכים מתוסכלים יותר . לחלופין, פותרים את הסוגיות שבמחלוקת במעין פלסטרים שמטרתם לעצור את הקמפיין המחאתי התורן, אבל הבעיה לא נפתרת, נוצר חוסר אמון נוסף, וחוזר חלילה . בשנים האחרונות אני מנסה ככל יכולתי לסייע לארגונים סטודנטיאליים שמבקשים להיות מעורבים בזירה הציבורית ‑ חברתית, ביניהם תנועת "ישראל 0502", מבית היוצר של התאחדות הסטודנטים הא...  To the book