בהתנהלות הארגון, ערכתי ניסוי . אמרתי למנהלים הבכירים שאני יכול לחזות איזה עובד ממחלקתם יהיה חולה במהלך השנה הקרובה באופן חריג . לא פיתחתי מוצר רפואי מהפכני, ולמען האמת גם לא היה מדובר בתחלואה אמיתית . באמצעות הפעלת כלים סטטיסטיים, יכולתי לייצר תחזית עבור 8,000 עובדי עירייה, ולנבא מי יחלה מעט ומי הרבה ‑ מעל 14 יום בשנה . הראיתי, למשל, שעובד שיפסיד בהתמודדות במכרז פנימי, מגדיל בעשרות אחוזים את סיכוייו "לחלות", כלומר להיעדר מהעבודה במשך למעלה מ ‑ 14 יום בשנה העוקבת . כמו כן, הראיתי שמחלקות שבהן לא מתקיימות ישיבות צוות באופן תדיר, נמצאות גם הן בקבוצת סיכון להגדלת היעדרות עובדיהן בשל "מחלה" . מטרת הניסוי היתה לעודד מנהלים לקחת אחריות על ניהול כוח האדם שבמחלקתם, ולדאוג לשביעות רצונו, להכשרתו, ולתחלופה הנדרשת לאורך זמן . מעבר למבנה ארגוני לא יעיל ולתרבות ארגונית שלא ראתה בכוח האדם משאב מרכזי, האתגר הגדול ביותר במערכת העירונית היה היחס בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי . לצוות שלי נהגתי לומר כי הצורך של פוליטיקאים בתוצרים המקצועיים שלנו מתחלק לשניים : גילוי וצידוק . בחלק מן המקרים ירצה מקבל ההחלטו...
To the book