איוּם השלום

וכך הלכו השניים זה לצד זה, ברק אובמה בחולצה לבנה ועניבה כחולה, אוחז בז'קט ברישול על הכתף ; בנימין נתניהו, בחולצה לבנה ועניבה כחולה, אותו כנ"ל . זו היתה תמונה כמעט רומנטית : שני מנהיגים, צעיר ומבוגר, כסוף שיער ושחרחר, פוסעים להם יחדיו תוך פטפוט ידידותי . האור היה מושלם, התפאורה נהדרת . גם החולצות והעניבות המתנופפות, באותו הגוון, תרמו את שלהן . אידיליה . הציבור התקשה ליישב את הסתירה בין המראות לכל מה ששמע וידע עד לאותו רגע . נתניהו אגב קיטר אחר כך באוזני אנשיו על הסיטואציה, בטענה שהביכה אותו . צרם לו שנראה הרבה פחות אלגנטי מהנשיא . רק כעבור זמן, כשהתברר שהתמונה קיבלה את השער בכשלוש מאות מגזינים ואתרים חשובים ברחבי העולם, התרצה . הביקור המשיך להתנהל על מי מנוחות . שני המנהיגים רצו הפעם בהצלחתו, ואמנם כך היה . אחת הסיבות לכך היתה, שלראשונה בתולדות היחסים ביניהם עשו כל היועצים והעוזרים מאמץ אמיתי לקרב בין הנצים, ולא להפך . כשאובמה נכנס לבית ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים, הוא התקבל בחמימות על ידי משפחת נתניהו בהרכבה המלא והסתודד דקות ארוכות עם שרה ויאיר, הבן הגדול . אובמה הכין שיעורי בית מ...  To the book