המדינה זה אני

הוא רואה כל שינוי פוטנציאלי כמבשרהּ של פגיעה עתידית בביטחון . לפיכך, הסיכוי לשכנע אותו ליטול סיכונים כדי להשיג הסכם שואף לאפס . זהו מלכוד 22 של ביבי : הוא מוכן לעשות ויתורים כואבים תמורת שלום אם יימצא לו פרטנר, וחשדנותו הכרונית לעולם לא תאפשר לו להאמין שאמנם יש פרטנר . לאורך הקריירה של ביבי, הניסיון להסביר את מהלכיו התחלק לשתי תזות עיקריות ומנוגדות : על פי הראשונה, הוא אידיאולוג קיצוני, זאב בעור של כבש . הוא עוטף את הרדיקליות שלו בדיבורי סרק על שלום, מתיש את המערכת, מבזבז זמן ובינתיים קובע עובדות בשטח . על פי התזה השנייה, נתניהו פרגמטיסט . אין לו אידיאולוגיה מוצקה, הוא נטול ערכים כלשהם ואם יצטרך, יוותר גם על רמת גן ‑ גבעתיים, אם הדבר יבטיח לו קדנציה נוספת בלשכת ראש הממשלה . כל שנדרש כדי לשכנע אותו להחזיר שטחים זה להוכיח לו שהדבר יסייע להישרדותו הפוליטית . מי שאוחז בפתרון מעניין למתח הזה, בין שתי התפיסות השונות, הוא דווקא נתניהו עצמו . הנה ההסבר . במשך השנים שכנע נתניהו את עצמו שהוא המנהיג היחיד שיכול לעמוד בראש מדינת ישראל בתקופה הנוכחית . התחושה הזאת פיעמה בו עוד בשנותיו כשליח צעיר לא...  To the book