הים ואני

בן חמש בלבד . למזלי, היה שם גם אחי ירמי, המבוגר ממני בשלוש שנים וחצי, שידע שאיני יודע לשחות ושמר עלי . כך החלה הקריירה הימית שלי, ומאז הים מלווה אותי כל חיי, בפועל ובדימויים . את אהבתי האינסופית לילדַי אני מדמה לים התיכון : רחב ועמוק וגדול ונצחי . את הצלחותי אני ממשיל לשובו של הדייג עם בוקר למעגן, כשספינתו מלאה בשלל הדגים של הלילה . את כישלונותי ואת מעידותי אני מתאר, ביני לבין עצמי, כצלילה עמוקה מתחת לפני המים . אני בטוח שמדי פעם בפעם היו מי שחששו, ואולי גם מי שקיוו, שטבעתי במעמקים . אבל בסופו של דבר צפתי ועליתי תמיד אל פני המים, במוקדם או במאוחר, לפי מידת יכולתי להכיל בריאותי את האוויר ששאפתי לקרבי בטרם נעלמתי מתחת לפני המים . הייתי נושם אוויר טרי לריאותי וחוזר לשחות במים שכל כך אהבתי . את הרעיונות הרבים שהעליתי, התוכניות המדיניות שיזמתי, התמרונים המפלגתיים והתרגילים הפוליטיים שרקמתי, אני מדמה לשללו של הצוללן . למדתי לצלול למעמקי הים, להיעלם מהעיניים הבולשות והבוחנות, להשאיר הרחק מעלי את שאון הגלים, ולעתים גם את הרוחות הסוערות, ולצלול אל עולם הדממה . כמו הצוללן, אהבתי להגיח בבת אחת אל...  To the book