פרק אחד‑עשר: המלחמה על ההשכלה

בהרמת משקולות . איש עם לב ענקי, שתמיד לימד והכווין אותי למקסום יכולותי . למעלה משני עשורים שירתנו במחלקת כושר קרבי, הוא כמפקד בית הספר לכושר קרבי ‑ ואני ביחידות המובחרות . בנוסף, הוא שימש כרמ"ח כושר קרבי, ולאחר שחרורו ‑ כמנכ"ל המכללה בווינגייט . הוא כל כך רצה שאסיים את התואר, עד כדי כך שאיים עלי שאם אפרוש, יחסינו הסתיימו . הנה כי כן, חבר אמיתי . ואכן, היתה זו הקשיחות הבלתי ‑ מתפשרת של שלמה בן ‑ גל, שנתנה לי את המוטיבציה לסיים . בזכות האיום שלו, סיימתי בהצטיינות יתרה, והתואר האקדמי הראשון שלי הפך לאחד הצעדים המשמעותיים בקריירה העתידית שלי, ואני חייב לו תודה גדולה על כך . לימים המשכתי לתואר שני, ואז הגיע סיפור הדוקטורט ‑ אחת הטראומות והחוויות המשמעותיות שעברתי בחיי, טלטלה שהתגברתי עליה ממש ברגע האחרון, ובהחלטה של מאית שנייה שהביאה לידי ביטוי את החוסן המנטלי שלי, שבו אני גאה עד עצם היום הזה . כל קצין בצה"ל יודע, שגם אם תואר ראשון ושני הם משימות אפשריות לביצוע תוך כדי שירות, דוקטורט הוא כמעט תמיד מחוץ לתחום . התלבטתי ממושכות לפני שהחלטתי ללכת על הצעד המטורף הזה, ועשיתי זאת רק לאחר שאושר לי...  To the book