פרק שלישי: כוח‑על

מחובר כמו שצריך . בזמן שעמד שם, בשל חוסר תיאום, ירה אחד החיילים טיל אר ‑ פי ‑ ג'י . כמה חיילים נפצעו ‑ ואוריה נהרג . לא הייתי בשטח, אבל הסיפור נצרב בי עד כדי כך, שקראתי לבננו הבכור אוריה, על שמו . באחד מימי הראשון, בדרכי ליחידה, קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה . "בוגי מבקש לדבר איתך", אמרו לי . בוגי, קצין אגדי, היה אז מפקד פלוגת האימונים של סיירת מטכ"ל, והוא שמע על האימונים הייחודיים שהעברתי לסיירת גולני . הוא הגיע לאחד האימונים בקיבוץ לוחמי הגטאות והתבונן מהצד . בסיום האימון הוא ניגש אלי בהתלהבות . "מויאל", הוא אמר . "אני רוצה שתבוא אלי לסיירת" . לא הכרתי אז את הסיירת לעומק . הזכרתי לבוגי את היכרותנו עוד מהנוער העובד והלומד בקריות, הודיתי לו על ההזמנה, אבל ביקשתי לדבר קודם עם גיורא, שכמעט התפלץ . "למפונקים האלה ? ! " הוא נדהם . "נראה לך ? אין שום סיכוי" . קיבלתי את הדין, וחוץ מזה אהבתי מאוד את המקום שבו הייתי . חזרתי לבוגי עם ההחלטה ועם אמירה כללית שאולי ננסה שוב בעתיד . בינתיים, ביחידה המשכנו להתאמן ולאתגֵר את הלוחמים . בין השאר, הבאנו לעולם מתקן שנקרא "מכשפה" ‑ שלוש קורות של עמוד חשמל, שבת...  To the book