שער שמיני: עברית

הימים ימי ראשית אביב , הארץ פורחת וצבעים עזים צובעים את הקרקע . המוני מטיילים מוצאים מרגוע מחדשות השבוע, ומוסיפים גוון אנושי מרהיב לנופי הארץ . בפינת ‑ חמד, בשיפולי הרי ירושלים, נפגשים אליעזר וזאב לשיחה על החיים - בעברית שהתגלגלה גלגולים רבים מאז סיימו את תפקידם הגשמי, והתמזגו באדמת הקודש . לי ‑ עם ואגם, שני ילדים ‑ נערים, מתרגשים מהרגע ההיסטורי, מצלמים סלפי עם הדמויות ההיסטוריות ומצטרפים לשיחה . "לא היתה עת לישראל, מיום צאתו מארצו, אשר האחדות היתה דרושה לו כהיום", מכווץ בן ‑ יהודה את מצחו, ומצייר עליו קמטי דאגה . "דבר גדול וכבד מאוד עלינו לעשות הפעם, אשר לא בכוח איש אחד, ואף לא בכוח אלפי אנשים ייעשה - כי אם בכוח העם כולו . אך האחדות הזאת לא תהיה לו בלתי אם שפה אחת ידבר, ושפה אחרת מבלעדי שפת אבותיו לא תיתן לו האחדות הזאת . . . רק בשפה העברית יחיה ישראל בארצו . . . אם לא נסכין מעט מעט לדבר עברית, בשבתנו בביתנו ובצאתנו . . . לטייל, בלכתנו לשוק לקנות - לא נצליח . אתם הצעירים . . . התאחדו, התחברו, היו לאגודות . . . להחיות את שפתנו הנובלת בארץ אבותינו" . 23 "מאמוש", קוטעת אותו אגם, "על מה א...  To the book