כבכל בוקר ארז נכנס לכיתה , הניח את תיק ‑ היד החום המרופט על השולחן, מולל בזקנו ושתק למשך 90 שניות בדיוק . התלמידים שלו אהבו אותו . מורה משכמו ומעלה, ארז . כריזמטי, חכם, חד לשון כתער ארבעת הלהבים, רטוריקן בחסד המכיר כל מניפולציה שבספר . כעת, שתיקתו היתה ממושכת יותר, ועיניו נראו מהורהרות . התלמידים ציפו למוצא פיו, אך הוא מיאן לדבר . מעת לעת הניד בראשו לאות תסכול . רק כעבור עשר דקות הוא נעמד, מעיף בידו את התיק וכל חפץ אחר שמונח היה על השולחן . "המדינה שלנו במשבר", הוא אמר, באינטונציה קרה וחדה, ובקול רם וסמכותי . "ואתם חלק משמעותי מהבעיה" . התלמידים החלו לנוע בחוסר נוחות בכיסאותיהם, כשארז אחז בשֹערו וקמץ את אצבעות ידו לאגרוף . "משמעת", הוא אמר . "הבעיה של החברה הליברלית היא משמעת . המחשבה שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה - היא המקור לכל הצרות . ההכלה הזאת, שהטפנו אליה כל השנים - מובילה לאנרכיה, ומאפשרת לכוחות בעייתיים לצמוח" . לעתים תכופות הוא היה מנצל את שיעורי האזרחות או את שעת המחנך כדי לדבר עם הנערים והנערות על פוליטיקה או על סוגיות בוערות אחרות . פעם על משבר האקלים, פעם על יחסי יהודים ...
To the book