שער ראשון: כל יחיד הוא מלך - החירות והפרט

מזיע ומפוחד, התייצב עומר בבקו"ם . כמחפש דבר ‑ מה, הוא הסתכל כל העת ימינה, שמאלה אחורה וקדימה . "אולי מישהו רואה אותי", לחש לעצמו . "אולי עקבו אחרי לכאן ? " לא היתה לו סיבה אמיתית לחשש . מאז החליט להתגייס, איש לא חיפש אותו . לא החברים הקרובים, ואף לא בני המשפחה . אלה החליטו לוותר עליו . "זה משוגע", אמרה אמא שלו לחברותיה . "נכנסו לו ג'וקים לראש . מה צבא ? מי אצלנו מתגייס ? ! אבל הוא ראש בטון, לא מוכן לשמוע . החליט ועושה מה שהוא רוצה . לא מבין איזו בושה זו למשפחה, או שלא אכפת לו . הוא החליט להיות עצמאי ולא לפעול על פי הקודים שלנו בחברה, אז שיישא בהשלכות לבד" . בשקט, בלי שאיש ישמע, אמא של עומר כיבדה את בחירתו . ויותר משכיבדה את בחירתו, היא התגעגעה אליו . בטבע כמו בטבע, געגועים של אם גוברים על כל קוד חברתי או ציפיות סביבתיות . לא לשווא, אפילו אמהות של עבריינים כבדים מגיעות ללוות אותם לבית המשפט . מאמינות בחפותם, וגם כשאינן מאמינות, הן מסבירות : "אמא תמיד נשארת אמא" . אבל אמא של עומר הרשתה לעצמה להתגעגע רק בסתר, לבכות בלילות . לייחל שהיושב במרומים יכניס קצת בינה בקודקודו של בנה בכורה, או שלח...  To the book