פרק י"ב

קותי | 169 של הש"ג יבחין ללא קושי : אין הוא מעכב את המפקדים הבכירים מתוך תחושת עוצמה . ההפך מכך, העוצמה היא שהולמת בו . חייל זה בוודאי מודע לכך שמטלתו מצויה בתחתית ההיררכיה הצה"לית . סביר בהחלט כי הוא מודע לפרדוקס שדווקא ביכולתו למנוע לזמן מה מאלו שבראש הפירמידה להיכנס לבסיס . אלא שאין זה כוחו שלו, הדבר רק נראה כך במבט חטוף . הכוח שמונע ממנו להיענות להם הוא לחצו של מפקד המחנה . אותו חייל אתרע מזלו להימחץ, או לפחות לחוש כך, בין ההוראות הקפדניות של מפקד המקום לבין הסבלנות האוזלת של היושבים בג'יפ . רל"ש אלוף הפיקוד גיידה פותח חלון, בא עמו בדברים בנימה נרגזת : "הלו, זה סגן הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד פה . " אין מה לקנא בש"ג ברגעים אלו . הוא לא צריך לחרוג מהכללים או לשגות כדי שייענש, רק להכעיס מפקד בכיר ממנו בהרבה, ונדמה כי אם יבחר כך או כך הרי שאחת היא התוצאה . ואולי לא . קותי מהסה את גיידה : "עזוב אותו . הוא עושה את עבודתו . " גיידה שונה מאוד מהבוס שלו . דן שומרון הוא מפקד מבצע אנטבה ובעל עיטור המופת, השתתף בפעולות כצנחן ובקרבות נואשים כשריונר . הבחור הממושקף עם לחייו הרחבות משלים אותו באופן הול...  To the book