פרק יב: "נהג התקדם"; הכרעה ברמה

144 | חיים דנון כפי שאירע ביומיים שקדמו, אלא קודם מבצעים השמדה מרחוק על מי שמאיים על הכוח ולאחר מכן מסתערים על היעד . אלא שזה מה שקרה בלהט הכאוס הכללי והיעדר הברירות הנוחות יותר . המרחק הרב יותר בישר על מעבר לתהליך מסודר יותר . שגרת מלחמה . הוא ביטא מעבר מהתגוננות ליוזמה ישראלית, ולא פחות מכך, ביטחון גובר שלנו ביכולותינו . הכוח שלי ניצל את העמדות השולטות שתפסנו בלילה הקודם . הקרב התנהל באינטנסיביות . הראל ואני ניהלנו אש תחת הפגזה כבדה, ותוך כדי כך מאזור הקלעות ספגנו טילים מהאגף המזרחי שירו לוחמי קומנדו סורים . הטנק שלי התקלקל ומיהרתי לעבור לטנק אחר . אף אחד שם לא היה מוכר לי, וממילא ההיכרות היתה קצרה . זמן קצר לאחר מכן גם טנק זה הושבת מפאת איזה פגם . "לעזאזל המטאורים הדפוקים האלה," סיננתי לעצמי ועברתי שוב לטנק נוסף שהתקלקל עוד במהלך אותו הקרב . בהתגוששות השריון של יום זה, החלפתי טנק ארבע פעמים, שני האחרונים נפגעו מהפגזות . כל מעבר טנק היה כרוך כמובן גם בהגברת הסיכון מעצם ההיחשפות להפגזות המסיביות . בעלותי על החמישי, טנק שוט קל, פגשתי שם צוות ותיק, שבהמשך התברר שגם אותם הדרכתי במסגרת קו...  To the book