|
|
281׀ סוזן קיין שאחרי, או בלילה שאחרי הבא, או בלילות שאחריהם . זה לא היה הצער על אובדן ההומור האירוני של אחי ועל נכונותו ללכת לשלושה סופרמרקטים שונים כדי למצוא בדיוק את סוג הבננות הנכון בשביל אמנו הזקנה . זה לא היה קולו של אבי, שבדרך כלל התנהג בסטואיות, אך פרץ בבכי בטלפון כשסיפרתי לו את החדשות . ( גם הוא ימות מנגיף הקורונה לפני סוף אותה שנה . ) הבחילה קשורה להיבטים אלה של האבל, אבל אני חושבת שהמקור האמיתי שלה הוא ההכרה שגרמה לבני לבכות ביום האחרון שלו בכיתה ג' . שהדברים שהיו לא ישובו לעולם . אותה מורה, אותו הרכב של חברים לכיתה, למידת חילוק ארוך בפעם הראשונה ( אפילו אם לא כל כך אוהבים מתמטיקה ) — אף אחד מהדברים האלה לא יחזור . אחי היה בן שישים ושתיים במותו . הוא הכיר את אהובתו, פולה, שבע שנים קודם לכן . הם היו מסורים זה לזה מהרגע הראשון והתחתנו כמה חודשים לפני תחילת המגפה העולמית . אלה היו נישואיו הראשונים . הוא אמר בחתונתם שחלק מהאנשים שהרימו כוסית לכבודם אמרו דברים כמו, "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא," אבל שהמסר האמיתי היה, "היה כדאי לחכות . " בימים שלאחר מותו, עמיתיו בבית החולים סיפרו לי ס...
To the book |
|
|