סוף דבר: חרטה וגאולה

אלה אמרו שאין רצון חופשי ושדברים לא קרו מסיבה מסוימת . נקרא לקבוצה מצומצמת זו של אנשים הניהיליסטים . במקביל, עשרה אחוזים האמינו שיש רצון חופשי והתנגדו לרעיון שכל דבר מתרחש בשל תכלית מסוימת . לקבוצה זו נקראה האינדיווידואליסטים . עשרה אחוזים נוספים החזיקו בדעה ההפוכה . רצון חופשי הוא מיתוס, וכל דבר קורה בשל סיבה שמעבר לשליטתנו . נקרא להם הפטליסטים . אבל הקבוצה הגדולה ביותר ‑ שכללה שני שליש מהאמריקאים שהשיבו לסקר ‑ האמינו גם ברצון חופשי וגם שכל דבר קורה בשל סיבה מסוימת, שתי אמונות שלכאורה סותרות זו את זו . איך נקרא לקבוצה מבלבלת זו ? חשבתי על זה זמן מה . ואחרי שיקולים רבים בחרתי להם את השם . . . האנושיים . הציצו פנימה אל תוך החרטה, ותראו שהכוח המניע שלה הוא היכולת לספר סיפור . היכולת לחוש חרטה תלויה ביכולת המחשבה לטייל אחורה בזמן, לכתוב אירועים מחדש ולדמיין סוף טוב ושמח יותר מהסוף שהתרחש במציאות . היכולת שלנו להגיב לחרטה, להשתמש בה כדי לשפר את עצמנו תלויה גם כן ביכולות הנרטיביות שלנו ‑ לחשוף את הסיפור, לנתח את מרכיביו ולכתוב מחדש את הפרק הבא . חרטה תלויה ביכולת לספר סיפורים . האם בסיפורים...  To the book