|
|
03׀ יונה יהב לא התגאיתי כלל ועיקר בחיל שלי . רציתי להיפטר ממנו כמה שיותר מהר . כתבתי מכתבים לכל העולם, אפילו לשר הביטחון דוד בן-גוריון, עם בקשות להחזיר את הגלגל לאחור, להפוך משוטר לחייל אמיתי . בן-גוריון לא השיב . גם הנמענים האחרים נתנו לי להבין שאין מה לעשות . נשארתי תקוע במשטרה הצבאית וגזרתי על עצמי כלל שהנחה אותי כל חיי : בכל מקום שבו אימצא, אשאף למצוינות, אפילו כשוטר צבאי . תיעלתי את עצמי להדרכה ולקצונה . כשהגיע הזמן לצאת למבדקי קצונה בקורס מ"כים נקראתי אל מפקד המחלקה . "אתה לא יוצא למבדקים . קח שלושה ימי חופשה . שב בבית ותנוח . " לא הבנתי . למה ? מה קורה ? מדוע יוצאים כולם למבדקים ורק אני לא ? הקצין לקח אותי הצדה ולחש : "במבחנים הפסיכוטכניים יצאת דפ"ר, לא הגעת לציון המינימלי לקצונה . " נדהמתי . "אני דפ"ר ? ? ? אני ? ? נראה לך ? ? " "לא נראה לי, אבל אלה הניירות . " דרשתי מבחן חוזר . הקצין התעקש שאין דבר כזה בצה"ל . הפצצתי את כל צמרת צה"ל במכתבים עם בקשה לאפשר לי להיבחן לפנים משורת הדין . כל התשובות היו שליליות . לא התביישתי, נסעתי לקריה, נכנסתי למשרדו של הרמטכ"ל זה- מקרוב-בא, יצחק ...
To the book |
|
|