|
|
263 פרק 29 : "אין לך רשות להרהר אחריה" זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָעֹל . וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו . וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ, וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים . וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו, אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף . אומנם יש כאן מצד אחד פעולות בעלות אופי של קורבן, אולם מצד שני, המקרא מדגיש כי אלעזר הכוהן מוציא אותה מחוץ למחנה ושם שוחט אותה . לאור הדגשת התורה בוויקרא י"ז שהקרבה מחוץ למחנה היא איסור מובהק, דווקא מסתבר שאין היא קורבן, ואין היא בכלל קודשים רגילים . באמת יש הלכה אחרת, שגם היא מעלה שאלה בדבר "קורבן" מוזר, והיא ההלכה של עגלה ערופה ( דברים כ"א ) . גם בה יש קווי אופי של קורבן לכאורה, אבל מאידך גיסא העגלה נערפת בנחל ולא במקדש וללא שימוש במזבח, וגם מעשה ההמת...
To the book |
סוכנות סטימצקי בע"מ
|
|