אמינותה ההיסטורית של ספרות חז"ל

מ ב ו א פרקי מבוא לפירוש המשנה 131 הלכתית-גאוגרפית ( תוספתא, עירובין פ"ד הט"ז ) . יש לזהות את היישוב עם חרבת דוויר שנחפרה וטרם פורסמה . סיפור מעשה זה, שניתן לדון עוד הרבה במבנהו הספרותי, מתאר אגב אורחא חברה שבה לחכם מקום של כבוד . מי ששומע סיפור זה, כמו גם דרשות אחרות, מתרשם ממקומו החשוב של הרב בחברה . מבחינתה של ספרות חז"ל, החכם או החכמים הם האנשים החשובים בחברה . הם מנהיגי הקהל, הם המתווים את הדרך שבה ילך הציבור, לא רק בקיום מצוות אלא גם בעסקי חול, כגון כאשר באה צרה לעיר בני העיר מתייעצים עם הרב, 1 והרב מורה ומרשה למצוא דרך להיפטר מהחובות לשלטון . מבחינתם של חכמים החברה מתחלקת לחכמים, חברים, ולעמי הארץ שהם רוב הקהילה . גורמים שלטוניים אחרים אינם קיימים, להוציא את החכמים . חכמים זוכים כמובן לכבוד רב : "הצדיק שבעיר הוא זיווה [ הוא הדרה ] והוא שבחה, פינה משם פינה זיווה הדרה ושבחה" ( בראשית רבה, סח ו, עמ' 775 ) . בבית הכנסת הזקנים יושבים ופניהם אל הקהל ( תוספתא, מגילה פ"ג הכ"א ) . בממצא הארכאולוגי אכן נמצאו מושבי כבוד בבית הכנסת, ולחכמים ברור שזה המקום שנועד לחכם . מבחינתם הקתדרה היא "קת...  To the book