קאנט: האנלוגיה בין יופי למוסר

7 - החינוך האסתטי למימוש עקרונות המוסר : שילר וקאנט | 151 2 ) היפה נתפש בתנאי ( אחד התנאים ) של הפשטת ההתייחסות התכליתית - הֵטֵרוֹנוֹמִית ( דהיינו השעיית התייחסות לתכליות שהן חיצוניות לאובייקט האסתטי ) והפשטת התייחסות אינטרסנטית ( חוץ - אסתטיות ) כלפי האובייקט, נכון יותר – כלפי הדימוי של האובייקט . הסרת ״חפצי - העניין״ ( השעיית התכליות והאינטרסים ) חלה כאן גם על עצם הקיום הממשי של האובייקט האסתטי . האובייקט האסתטי ( שוב, כל אובייקט כאשר ובאשר מוסבת כלפיו תשומת - לב אסתטית ) אינו מושא של עולם התופעות האמפירי הנתון לאחד האדם בענייני היום - יום שלו, מושא הנתון לפעילותו המעשית או להתייחסות תכליתית אחרת של אדם בכלל או לעיונם של מדענים ככאלה, אלא ״דימוי״ [ היצג, Vorstellung ; image, show ; ובמושג מאוחר יותר, של שילר, ״מראית - עין״, Schein ; illusion ] ) . לפיכך, יהיה זה לא - נכון מבחינת השיפוט האסתטי, אם, למשל, נוצרי מאמין ייחס יופי לתמונת ישוע הצלוב, רק מכיוון שיש להיצג הזה בעבורו משמעות דתית עמוקה ( אבל חוץ - אסתטית ) , וכך יהיה זה לא - נכון, לדוגמה, אם מעריכים יצירה ספרותית מבחינה אסתטית ...  To the book